עו"ד ליבוביץ, שעבד ב-FBI כלשונאי בוושינגטון, הדליף מסמכים מסווגים – הודה, נשפט ונשלח לכלא.
הגברת ענת קם – העבירה מסמכים מסווגים לעיתון "הארץ" – בדרך לכלא.
העיתונאי בלאו מהארץ – מקבל המסמכים, "מתעכב" בלונדון, בגיבוי העיתון.
המשותף לכל אנשי השמאל הנ"ל – ניסיון נואל ופתטי – להסוות את מעשיהם תחת המטריה של: "הפרת חוק", "זכות הציבור לדעת", וטיעוני סרק כלליים מסוג זה.
"הארמדה" ההומניטרית המזויפת לעזה – ראה הערות.
• מאת: עו"ד אברהם פכטר
עו"ד שמאי ליבוביץ, פעיל שמאל קיצוני, היה בזמנו בין הסנגורים הנלהבים של הרוצח ברגותי שנשפט על רצח ישראלים + פיקוד, ניהול ותמיכה כספית בפיגועים נוספים בהם היו קרבנות ופצועים.
בשלב מסוים הוא עזב לארה"ב ובהיותו בעל אזרחות כפולה, התקבל לעבודה ב-FBI כמומחה ללשון אנגלית – עברית. בעבודתו נחשף למסמכים מסווגים אותם הדליף לבלוגר באפריל 2009.
עו"ד ליבוביץ, הודה ונשפט ל-20 חודשי מאסר, כאשר השופט קובע כי הוא ביצע "עבירה חמורה מאד", ומדובר ב"פעילויות מודיעין תקשורתי".
ליבוביץ הודה במסגרת עסקת טיעון, התחייב לא לגלות חומרים מעבודתו וטען להגנתו כי חשב שמדובר "בהפרת חוק".
להזכיר לציבור כי בהיותו סנגורו של ברגותי, התראיין בתקשורת, שם השמיע את עיקרי תפיסת עולמו האידיאולוגי.
עו"ד שמאי ליבוביץ – אדם שמכר את נפשו לשטן.
במאמר מקיף בעיתון העיר מיום 25.4.03 מתראיין עו"ד שמאי ליבוביץ, תוך שהוא משמיע הגיגים ממקצועו ותפיסת עולמו כגון: שהוא חושב שהחמאס, במעשיו ובפיגועיו הפראיים כנגד אוכלוסיה אזרחית צודקים והוא כעורך דינו חושב שהם צודקים ומזדהה איתם. וברגותי עצמו, האיש כואב, סובל על כל ילד אשה זקן ונער שנפגעים ממעשיו, הנפשעים.
האיש שהכריז על ברגותי "כמשה רבנו" של הפלסטינים לא מפתיע בתפישותיו ודעותיו, הזדהותו והתבטלותו מפני האיש הנפשע אשר ידיו לא רק מגואלות בדם אלא נוטפות דם - כמו של אותו צעיר אחרי הלינץ הנוראי ברמאללה.
הראיון מלא בגיבוב של אידיאולוגיה, חרטה אישית, זחילה פיזית ורעיונית לפלסטינים והתרפסות לרגליו של "האליל" ברגותי שהפך לטרוריסט צמא דם.
ליבוביץ לא שוכח, לתקוף את המערכת המשפטית, השופטים, הממשלה והיועץ המשפטי לממשלה אלייקים רובינשטיין על שהעזו להעמידו לדין ויותר חמור לשופטו בישראל על עבירות פשע רצח ופגיעה בביטחון המדינה.
בכל דור ודור, קמים יהודים מתוכנו, מצליפים בעצמם ושינאתם למקורותינו למורשתנו, להיסטוריה שלנו וזוחלים לרגלי הפריץ, כדי לזכות ללטיפה ואולי נשיקה.
ההיסטוריה של עם ישראל, זרועה במוקשי אדם נוסח ליבוביץ, החל מהמתייוונים, המומרים עבור לקבוצות של אינטלקטואלים שוליים נוסח אורי אבנרי, רוחמה מרטון ואחרים, שלא מפסיקים להשמיץ את ישראל וממשלתה בארץ ובעולם ומגיעים "לאורגזמה אקדמית" ככל שהפגיעה וההסתה בישראל גדולה יותר.
כעו"ד, שמאי ליבוביץ, הפר את רוב כללי הברזל של המקצוע המורים שאסור לעו"ד להזדהות עם לקוחו שהרי הוא מאבד את היכולת לייצגו באובייקטיביות הנדרשת והמקצועית, כי אחרת לא יוכל למחרת לייצג קליינט אחר עם דעות הפוכות ועליו לפעול כמו רופא שנותן טיפול מקצועי ומהימן לכל חולה ופצוע, ללא התחשבות במוצאו ובמעשיו.
אמנם - קורה ולפעמים עו"ד מזדהה עם לקחו כאשר מדובר בעיוות דין, בפגיעה גסה "בכללי הצדק הטבעי" - והוא מייצגו אפילו בחינם כדי לתקן המעוות. אך כאשר עו"ד מתמזג עם לקוחו או נבלע בתוכו ובתורתו ושופע רעל כמוהו על הממשלה, מנהיגיה, שופטיה, תוך שהוא מפזר רעיונות אנטישמיים, אנטי ציוניים - הוא מפסיק להיות עו"ד ונבלע בתוך הקליינט והיו לנאשם אחד.
פרט לכך, הראיון מלא בעובדות מאלפות ורעיונות חולניים שמהם ניתן להבין שהחמאס החל במעשי ההרג לאחר פעולות ממוקדות של צה"ל - שזו שטות גמורה. שהרי ברגותי שייך לפת"ח ועמד בראש הכנופיות המזוינות של פת"ח תנזים. לפת"ח בראשות עראפת הטרוריסט המזדקן, החל בפיגועים נגד ישראל, הרבה לפני שצה"ל חשב על סיכולים ממוקדים, והרבה לפני שנכבשו השטחים כדי למנוע פעילויות טרוריסטיות הפוגעים ללא יחס וללא הבחנה באזרחים חפים מפשע. מאחר והתופעה של "הליבוביצ'ים" המתכחשים לעברם להיסטוריה שלהם, תוך נסיון נואש ונואל של הסבר הגיוני אידיאולוגי - לא חדשה במקומותינו ולאחרונה אף זכינו מכמה אמנים לרגעים של חסד לפיהם, לקבל כסף מהמדינה זה לגיטימי אבל ללחוץ יד לנותנים זה פסול ונוגד את מצפונם - אך לא את חמדנותם בעבור חופן דולרים - נסיים בפסוק הקשור בחג הפסח: "שבכל דור ודור קמים עלינו לכלותינו - אבל הקב"ה מצילם מידם".
אבל, ליבוביץ לא לבד, יש בארץ ובחו"ל יהודים/ישראלים נוספים שמפיצים דיבת רעה – ראה פרופ' חומסקי ומרעיו.
רון פונדק – מנכ"ל מרכז פרס לשלום – שמזדהה עם ברגותי וליבוביץ – כהוכחה ליהודי הגלותי המתרפס בפני הפריץ – במקרה זה "השטן" הפוליטי.
לא מספיק שאמני ישראל, פרופסורים ומרצים להשכיר, מסתובבים בעולם ומשמיצים בהרצאות או במייצגים את המדינה, ממשלתה ומנהיגיה, שנבחרו באורח דמוקרטי ע"י רוב מכריע של העם – מגיע רון פונדק מנכ"ל "מרכז פרס שלום" – ומוסיף שמן למדורת האנטישמיות הגואה בשטחים ובאירופה.
רון פונדק, מאדריכלי תכנית אוסלו, שהביאה את עראפת ומרצחיו מתוניס לשטחים, נתנו להם נשק ואיפשרו להם להקים צבא של טרור המופנה נגד ישראל – אותו פונדק שבסתר רקח את מזימת אוסלו – ויצר את הגולם של ברגותי, ראש התנזים ביהודה ושומרון – רב מרצחים בזכות עצמו הפך גם לעת בלותו "כאם פונדקאית" לכל מאויו של ברגותי.
במכתב מרגש (ציטוט ממעריב 24.8.2005-6) ששלח לברגותי לכלא, המרצה עונש מאסר עולם על רצח ישיר של שלושה ישראלים ושותף פעיל ברצח ופיגועים רבים, בהם היו קרבנות רבים נוספים בגוף, בנפש וברכוש – ע"י מתן הוראות ישירות לפיגועים, לירי לשליחת מתאבדים ומימון בכסף של הטרור – כפי שהתברר במשפטו מפי עוזריו ופקודיו.
פונדק, בתור יו"ר בית הדין העליון של השמאל או "מרכז פרס" – קובע נחרצות במכתבו, שמעצרו של ברגותי הינו טעות איומה ומרה – ומכאן ניתן גם להסיק ששפיטתו למאסר עולם על רצח – בטעות יסודה – ולכן מה שנותר לדרוש מנשיא המדינה, לתת לו חנינה ופיצוי כספי נאות לפי כל נרצח, פצוע ופיגוע.
ממכתבו הנרגש של פונדק – עולה גם כי הוא ביקש לבקרו בכלא מספר פעמים, אך הרשעים של השב"כ לא איפשרו לו את התענוג.
כבר כתבתי כאן בעבר, כי ההיסטוריה של העם היהודי, בשל היותו מפוזר בגלויות העולם משך שנים רבות הצמיח מתוכו לא רק "משיחי שקר" אלא גם משת"פים. החל מהמתייוונים, עבור דרך הרדיפות בספרד והאינקוויזיציה – שבה המומרים היהודים עודדו ויזמו את "הוויכוחים הפומביים" עם הכנסייה הקתולית האנטישמית וראשיה – והם גם עמדו בראש הנואמים בוויכוחים עם הרבנים, בוויכוחים התיאולוגיים על עליונות הנצרות – על הדת היהודית, פגמיה ומחדליה. צחוק ההיסטוריה הוא – שברוב הוויכוחים הנוצרים בגיבוי המומרים הפסידו ויצאו בבושת פנים – אך זה לא מנע כמובן את האנטישמיות, הפרעות וגירוש ספרד.
גם בתקופת הנאצים – היו משת"פים, שראו את טובתם האישות והסיכוי הקלוש להציל את עצמם ואולי משפחתם, מעל הכבוד הלאומי, מעל הכבוד העצמי המוסרי והחברתי ורק בודדים שאולצו לקבל אחריות – וראו את התוצאות או שלחו יד בנפשם או הלכו לתאי הגזים ביחד עם אחיהם – אבל כמה היו כאלה?
הממשיכים של שונאי ישראל מתוכינו, בכיסוי של אידיאולוגיה של התרפסות אינטלקטואלית לציבור הנאור כביכול בעולם, צצים מדי פעם מחדש בלבוש אחר וממגזר אחר.
אמנים, פרופסורים, סופרים – משיטים בעולם, חלקם ברוב חוצפתם, בכספי משרד החוץ או כסף ציבורי אחר, ומשמיצים את המדינה וראשיה: בבלגיה, בשוודיה, אנגליה, ארה"ב – שלא לדבר על בני דודנו הח"כים הערביים: בשארה, טיבי, מחול ואחרים בארצות ערב, בארצות אוייב, בארץ מעל בימת הכנסת בעזה וברמללא. ללא בושה וברוב חוצפתם מנצלים את הכלים הדמוקרטיים שהעמידה המדינה לרשותם כח"כים וכאזרחי ישראל – להשמיצה ולנסות להרסה מבפנים.
ואילו הכנסת, היועץ המשפטי לממשלה ושר המשפטים מסתתרים אחרי עקרונות "חופש הדיבור", חסינות חברי הכנסת ומרוקנים מושגים אלה מתוכנם.
שלא תהיה טעות – מעשים מאין אלה, כמפורט לעיל, הבאים מתוכנו, מאנשי ציבור נקלטים בעולם, מצוטטים בעיתונות על ידי "אוהבי ישראל" – והאווירה המורעלת הזאת, באה לידי ביטוי ישיר או עקיף בהתגברות האנטישמיות בעולם, ובביטויים של פיגועים, שריפות ותקיפת יהודים, בדרום אמריקה, בבלגיה, תורכיה ובמיוחד צרפת, על השחתת בתי קברות, פגיעה בבתי כנסת ושריפת מבני ציבור יהודיים.
הפן האחר של הסוגייה – ניסיון להחרים את התוצרת החקלאית של המתנחלים אסור לזלזל בה – כי הכיוון שלה ורוח הדברים ברורה למדי. הפתרון הישיר – חרם נגדי מאסיבי, שיביא לנזק פלסטיני גדול יותר ויקר יותר עבורם: בעבודה, עסקים, תעסוקה ופוליטיקה.
לכן, פרט למאמץ הסברתי לאומי, ע"י כל גורמי הממשלה – וחבל שאין לנו מיניסטריון הסברה ושר הסברה כמתבקש מהמציאות הבינלאומית וזאת בשל מאבקי כוח ושליטה בין משרד ראש הממשלה ומשרד החוץ שנמשכים שנים. יש לבקש מכל אזרחי המדינה, לתת יד להחזיר את השפיות של המדינות למסלול התקין, וכמובן להתחיל מתיקון וניקיון הבית מבפנים מכל אותם "קיביצרים" ואנשי שוליים, שמפציעים מדי פעם, וזורקים זרדים למדורה – והראשונים שבהם צריכים להיות מר פונדק וחבריו – שכנראה מכרו את נשמתם לברגותי והפלסטינים עבור נזיד עדשים של הסכם שלום וירטואלי.
אסור לציבור, להגיב באפטיות לאירועים אלה, של הזדהות עם האוייב, החרמת מוצרים, הסתה אקדמאית, יש לעשות מעשים ולדרוש מהממשלה תגובה הולמת ומעשית.
נקודות למחשבה בענייני דיומא:
1. "הארמדה" הפוליטית ששטה לעזה כשעל סיפונה משמיצי, שונאי ישראל מכל המדינות, צריכה לזכות לאותו גורל כמו הארמדה הספרדית בזמנו.
2. כאשר סירבו אנשי המשט ההומני המזוייף לקחת איתם מכתבים למסירה לגלעד שליט – שלא ראה נציג מהצלב האדום – זה 4 שנים – הם פסלו את עצמם כנציגם של הומניטריות.
3. אזרחי ישראל שעל האוניות, כמו השייך ריאד סאלח, ח"כית זועבי ואחרים, השטים אלי חמאס בחדווה ובשקיקה צריכים להכנס לעזה, אך לא לצאת משם בלי גלעד שליט, אך לממשלה שלנו אין בי......ם לכך.
הכותב הוא עורך-דין, המתמחה במשפט פלילי, צבאי וציבורי, והיה בעבר פרקליט צבאי, יועץ משפטי, שופט צבאי בדרגת סא"ל, סגן פרקליט מחוז ומשנה ליועץ המשפטי של מועצת העתונות ופרשן משפטי בהווה.
